הריחוק שקירב אותי

March 11, 2017

 הייתי רוצה לשתף אתכם במשהו אישי

לפני בערך שנתיים וחצי התגרשתי. כמו שזה נשמע, זה לא קל ואני לא מדברת רק על הגירושים עצמם אלא גם על התקופה של אחרי הגירושים שבה כדאי מאד שיהיו מסביבך אנשים שאוהבים אותך ותומכים בך כי את צריכה לאזור את כל הכוחות הנפשיים שלך ולהיות חזקה ובלילה כשהדמעות יורדות מעצמן ואת מרגישה שאף אחד לא שומע אותך ושלעולם אבל לעולם לא תירדמי וכבר לא אכפת לך מי רק שיבוא מישהו ויישב לידך וייתן לך יד ויגיד לך שהכול יהיה בסדר

הרגע שבו הרגשתי את הלבד הזה שמכה בי בעוצמה ולא מרחם הייתה כשבדיוק באותה התקופה חברה טובה שלי החליטה שהיא עוברת לגור במדינה אחרת. כמובן שהיא חשבה על ההחלטה כבר הרבה לפני כן אבל המעבר עצמו היה ממש צמוד לגירושים שלי. הפרידה ממנה הייתה לי קשה מאד, במיוחד לאור העובדה שדווקא אותה רציתי לצידי. כמובן שהיו עוד אנשים מדהימים ואהובים סביבי שהיו לצידי ותמכו בי אבל חברה טובה שאת יכולה לבכות לה יש רק אחת. בסוף, כמו ילדה גדולה, התגברתי על הכל ומצאתי לי חיים חדשים אבל הגעגוע לא מרפה לעולם. נכון, אמנם אנחנו נפגשות פעם בחצי שנה (לשמחתי בתקופה האחרונה זה קרה בתדירות קצת יותר גבוהה) ואפילו אני נסעתי לבקר אבל הקושי הוא ביומיום, בשגרה, שאת מבינה שכבר אין יותר יציאות של יום חמישי שאנחנו דופקות הופעה ומבינות שאין איפה לצאת בירושלים ובסוף מתיישבות בלית ברירה על "ליפמנץ" ב"חבית", שאין יותר ישיבות קפה סיגריה בצהריים אחרי עבודה סתם כי התגעגענו ובא לנו לרכל קצת, שאין עם מי להחליף בגדים כשממש אבל ממש אין מה ללבוש!!! היום, אני מעריכה כל רגע שלנו ביחד והחברות שלנו לא פחתה לרגע, להפך היא רק גדלה והתעצמה

עכשיו, אחרי שקראתם את מה שכתבתי, אולי תבינו מה הרגשתי כשהשבוע היא הגיעה לבקר עם הנסיך הקטן שלה (שבמקרה ולא שמתם לב, לא חסר לו סטייל- הכובע!!) לא הרגשנו שנפרדנו לעולם, פשוט המשכנו בדיוק מהנקודה שבה הפסקנו בפעם הקודמת

והנה קצת תמונות מהביקור המדובר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Please reload

  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Pinterest Social Icon
  • Instagram Social Icon